innerbanner

מבנה העין

כללי

העין היא איבר שמטרתו לקלוט את אשר אנו רואים בצורה חדה וברורה על מנת לשדר זאת למוח. במוח מתרחש תהליף פענוח התמונה המבהיר לנו מה אנו רואים. לעין מספר חלקים:

מבנה העין | ד


 

 

קרנית(Cornea)

הקרנית היא חלון שקוף וקמור המצוי בקדמת העין, ודומה בצורתו לחצי כדור. תפקיד הקרנית להטות ("לשבור") את קרני האור כך שיתרכזו בצורה מדויקת על הרשתית. כשאנו מביטים על עיני אדם העומד מולנו, או כשאנו מביטים בעיניים שלנו במראה, קשה להבחין בקרנית משום שקיפותה. ניתן להבחין בה ביתר קלות אם מביטים בעיני אדם אחר מן הצד. כאשר הקרנית אינה קמורה בצורה סימטרית, היא מאבדת את צורת חצי הכדור ודומה יותר לחצי כדורגל אמריקאי (football) במצב זה מתקבל אסטיגמטיזם (Astigmatism) העשוי לגרום לטשטוש ראיה וצורך במשקפיים עם עדשת צילינדר.

קשתית (Iris)

הקשתית היא רקמה טבעתית, המצויה בתוך העין מאחורי הקרנית ובמרחק קטן ממנה. הקשתית היא המעניקה לעין את צבעה. הצבע מקורו בהצטברות פיגמנט (צבען) בקשתית עצמה. הפיגמנט מהווה חסם לחדירת קרני האור אל תוך העין. בעיניים בהירות (כחולות או ירוקות) קיים פחות פיגמנט בקשתית וזו הסיבה לכך שבעלי עיניים אלה בד"כ רגישים יותר לאור. בעת הלידה קיים פיגמנט בקשתית אך הוא ממשיך ומצטבר בחודשים הראשונים לחיים. זו הסיבה שצבע העיניים בתינוק יכול להשתנות עד גיל 6-8 חודשים ולאחר מכן בדרך כלל נשאר קבוע.

אישון (Pupil)

זהו העיגול השחור המצוי במרכז הקשתית. למעשה מדובר ב"חור" שבמרכז הקשתית הטבעתית. צבעו שחור בשל בליעתן של קרני האור העוברות  דרכו אל תוך החלק האחורי של העין. בתצלומים ניתן במקרים רבים לראות שצבע האישון הופך אדום בשל החזרת קרני האור (בעיקר בצילום עם פלאש) מן הרשתית והשתקפות צבע הרשתית דרכו. האישון יכול להתכווץ (באור חזק) ולהתרחב (באור חלש) ומתפקד כווסת של כמות האור הנכנסת אל העין בדומה לפעולת הצמצם במצלמה.

עדשה (Lens)

קרויה בשפה הרפואית העדשה הקריסטלינית (Crystalline lens). זוהי עדשה פנימית המצויה בעין וממוקמת מאחורי הקשתית. העדשה היא שקופה, עגולה, עבה יותר במרכזה, ובעלת יכולת לשנות צורה ממצב פחוס למצב תפוח ולהיפך. העדשה, בדומה לקרנית, מיועדת להטיית קרני האור על מנת לרכז אותן במדויק על הרשתית. בשונה מהקרנית יכולה צורת העדשה להשתנות בתנאי ראיה לרחוק  או לקרוב. בראיה לקרוב העדשה תופחת ובעת ראיה לרחוק היא נעשית פחוסה יותר. יכולת זו קרויה אקומודציה (Accommodation). תכונת האקומודציה היא המאפשרת לראיה להיות חדה וטובה בתנאי ראיה מקרוב וגם מרחוק. יכול האקומודציה גדולה במיוחד בגיל הילדות אולם הולכת ופוחתת עם הגיל. בסביבות גיל ה-40 היא פוחתת למצב בו רובנו מתקשים בקריאה לקרוב וזקוקים לעזרת משקפי הקריאה. שקיפות העדשה מאפשרת מעבר טוב של קרני האור את הרשתית אולם כאשר קיימת עכירות בעדשה, מצב הקרוי קטרקט (Cataract), פוגע הדבר בחדות הראיה ולעיתים מצריך ניתוח בו מוצאת העדשה העכורה מן העין ומוחלפת בעדשה תוך עינית אחרת.

השריר הציליארי / גוף העטרה (Cilliary Body)

שריר טבעתי נסתר המצוי בתוך העין,בצמוד לצידו הפנימי של לובן העין. העדשה מחוברת לשריר זה ע"י סיבים דקיקים ושקופים הנקראים זונולות (Zonules) . כיווץ השריר הציליארי גורם לרפיון הזונולות ולתפיחות העדשה בעת ראיה לקרוב. זוהי  פעולת האקומודציה (Accommodation). הרפייתו של השריר מותחת את הזונולות וגורמת לפחיסות העדשה בעת ראיה למרחק. ברקמת גוף העטרה נוצר גם הנוזל הממלא את חלל העין,  ומאפשר לה לשמור על צורתה הכדורית.

זגוגית (Vitreous)

הזגוגית היא מעין כדור ג'ל שקוף הממלא את חלקו האחורי של חלל העין, בין העדשה לרשתית. עם הגיל נוצרת בג'ל זה עכירויות הנראות כעין נקודות בשדה הראיה. הזגוגית מחוברת לרשתית העין במספר מקומות וביניהם ראש עצב הראיה. הינתקות הזגוגית מן הרשתית באזור זה עשויה לקרות במבוגרים ואז מבחינים במעין "זבוב" בשדה הראיה. מצב זה מצריך פניה לבדיקת רופא עיניים כיון שהוא עשוי לגרום לחורים וקרעים ברשתית, העשויים להביא לפגיעה בראיה. 

רשתית (Retina)

הרשתית היא רקמת העצבים הקולטת את התמונה שרואה העין. כל סיבי העצב של הרשתית מתנקזים אל עצב הראיה המשדר את התמונה הנקלטת אל המוח. במרכז הרשתית נמצא אזור המקולה (Macula) האחראי על חדות הראיה המקסימלית וכן על ראית הצבעים. להיקף הרשתית תפקיד חשוב בראיה פריפרית וראית לילה.

דמית  (Choroid)

רקמת כלי הדם המזינים את הרשתית ואת לובן העין.

לובן העין (Sclera)

הדופן החיצונית, הלבנה, של גלגל העין.

לחמית (conjunctiva)

רקמה שקופה העוטפת את לובן העין וכן את החלק הפנימי של כל עפעף. בלחמית קיימים נימי דם עדינים מאוד, שהופכים בולטים בעיקר במקרי דלקת והם המקנים מראה של אודם בעין במקרים אלה. תאי הלחמית אחראים על יצור חלק ממרכיבי שכבת הדמעות ולכן הם חיוניים לשמירה על לחות תקינה בעין.
 

קרקעית העין (Fundus)

בקרקעית העין נמצאת הרשתית ובה מספר אזורים חשובים: ראש עצב הראיה והמקולה.

ראש עצב הראיה  (Optic Disc)

זהו האזור היחיד בו ניתן לראות את חלקו הקדמי ביותר של  עצב הראיה כיון שרובו נמצא מאחורי גלגל בעין וניתן להבחין בו רק בצילומים רפואיים מיוחדים. ראש עצב הראיה נראה כמעין צלחת שטוחה עם שקע קטן במרכזה. במרכז העצב עוברים כלי הדם הגדולים המזינים את הרשתית ומתפרשים להיקף הרשתית. שינויים מבניים כגון תפיחות של ראש עצב הראיה או שקע מרכזי גדול מהרגיל עשויים להצריך בירור ע"י רופאי העיניים.
 

מקולה  (Macula Lutea)

זהו אזור הרשתית האחראי על חדות הראיה המרבית של העין וכן על ראית הצבעים. פגיעות במקולה עשויות לגרום לירידה בראיה. בהסתכלות ממושכת וישירה על השמש, נפגעים תאי המקולה ונוצרת פגיעה בראיה.